חתונה- עינב

ביום התשיעי לחודש אפריל בשנת 2000, עמדנו דני ואנוכי תחת החופה.
תחת החופה, קידש אותי דני באהבה רבה כדת משה וישראל. אני- עינב מייזליש נבחרתי מכולן ללוות את דני בשנותיו האחרונות. נשבענו זה לזו אמונים פעמים רבות במהלך השנתיים שחיינו יחד. נשבענו באהבה, בגעגועים ובאמונה אמיתית שאת חיינו נבלה יחד עד הסוף...
ביום התשיעי לחודש אפריל בשנת 2002 עמד דני תחת כיפת השמים, ללא חופה עם המדינה.
תחת כיפת השמים, קידש דני באהבה רבה את המולדת- כדת משה וישראל.
אברהם יאיר שטרן, שמסר אף הוא נפשו, כתב את שדני עשה:

הרי את מקודשת לי מולדת
כדת משה וישראל
שפחה שחה, כורעת ואובדת
אני לך בעל וגואל
ורחקו ממך מבלעייך
בחיי ובמותי
אני ראשי אלין בחייק הרייך
את בדמי לעד תחיי
ולקראתך מלכה, ליבי חרד
עת תפארתך פי ימלל
הרי את מקודשת לי מולדת
כדת משה וישראל.

ואני, המקודשת הראשונה נותרתי בודדה מול אותה אחת ויחידה שכנראה מעולם לא היה לי סיכוי נגדה. כי אותה אחת, אחרת, אהובה מכל היתה רקועה בנפשו פנימה עוד מיום היוולדו. והוא קידש אותה ביום בו מסר נפשו למענה כי כך יעשה כל אדם אוהב עבור אהובתו. ואני יודעת ומאמינה שלו אני הייתי בסכנה כמו המדינה, כמו המולדת, דני ללא היסוס היה מקריב נפשו גם למעני.
אני לא חשה נבגדת, אני חשה גאה. כי המולדת היא האישה והרעיה של גברים רבים במדינתינו אך הבעל שלי, הוא זה שזכה לקיים ולממש ולהראות לכל את המסירות האמיתית שקיימת בו למען האהבה.
ואם למען הרעיה אותה קידש דקות ספורות לפני מותו, החליט לוותר על הכל וללכת עם הרגש, הרי אני יודעת כמה היה מוכן לתת למעני, אהובתו שקידש עוד קודם.
אני הפסדתי בקרב על הרגש אבל דני ניצח בקרב של האומה.