שמואל-דן היה חבר של כולנו,

הוא תמיד אהב לשחק אתנו.

כל יום, מיד אחרי העבודה,

הוא רץ לשחק עם שמואל בובו ועם דינה.

תמיד בשישי, שבת ובערבים,

היינו שש-בש ופינג-פונג משחקים.

תמיד כל רגע, כל שעה פנויה,

הוקדשו למשחקים אתנו עם בובו ועם דינה.

על כל נושא, על כל דבר שבעולם,

תמיד מצאת בדיחה והצחקת את כולם.

בדיחות, משחקים וכיף חיים,

תמיד קיבלנו ממך, אנו האחיינים.

``שודני``, כך הוא כונה במשפחה,

תמיד חייך ועזר בשמחה.

לפני כשנתיים עם עינב התחתנת,

ולפני כחודש לצבא התייצבת.

שבועיים לפני נפגשנו במחנה הצבאי,

ואתה נראתה כעוס ועצבני.

``צריך להיכנס בהם אחד אחד`` אמרת לכולם,

ובמערכה, ``נכנסו`` בך הם, בני השטן.

לדרכך האחרונה צעדת בגאון,

להגן על המולדת הלכת בששון.

נפגעת ממטח יריות מהיר,

ההודעה על נפילתך פגעה בנו כרעם ביום בהיר.

הייתי שואל איך נפלת אתה וכל החיילים,

אבל התשובה כבר נמצאת בספר התהילים:

``איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה``

נלחמת עד הסוף בעז וגבורה.

נגמרו לך באמצע המחסניות,

ואתה, רצת כמטורף בין הגוויות.

ואז, לפני שהספקת אם אפילו לראות,

נטל הכדור את חייך ירו בך הם, ופגעו בצרורות.

אם יורשה לשנות מעט מדברי הנביאים,

מה שאמר דוד בתהילים:

צר לי עליך שמואל דן היקר,

בלעדיך העולם כבר לא מואר.

מגן עדן תביט ותמיד תזכור,

שבלבנו תמיד יישאר חור.

תזכור שאותך אנו אוהבים מאוד,

תשמור עלינו מלמעלה שלא נכאב עוד.

תנוח בשלום על משכבך,

בגן עדן תהה מנוחתך.

ותרשה לי לצטט שורה מהשיר,

שמבהיר את כוונתי באופן מהיר:

``אני הולך לבכות לך תהיה חזק למעלה...

לנצח אחי אזכור אותך תמיד, וניפגש בסוף אתה יודע``.